אחים טבקול בע"מ נ' החב' העירונית לפיתוח אשדוד בע"מ

פסק דין

א. כללי

התובעת, אחים טבקול בע"מ, (להלן: "התובעת") היא חברה העוסקת בביצוע פרוייקטים לעבודות בניה, פיתוח ותשתיות.

הנתבעת, החברה העירונית לפיתוח אשדוד בע"מ (להלן: "הנתבעת" או "חפ"א") היא חברה פרטית, בשליטת עיריית אשדוד, אשר עוסקת בביצוע עבודות פיתוח ותשתית בעיר אשדוד וסביבתה.

התובעת זכתה במכרז שפירסמה הנתבעת, לביצוע עבודות עפר ברובע יב באשדוד, אשר כלל עבודות חפירה, מילוי ויישור השטח וביצוע מצעים, כולל פיזור והידוק, לצורך ביצוע עבודות בניה וסלילת כבישים באתר.

בעקבות זכיית התובעת במכרז, נחתם בין הצדדים הסכם (להלן: "ההסכם", "החוזה") ביום 17/2/97 ובו הוסדרו התנאים ושאר הפרטים הרלוונטיים לביצוע הפרוייקט (ההסכם- נספח א1, מפרט וכתב כמויות- נספח א2 לכתב התביעה). היקפו הכספי של הפרויקט נקבע בהסכם לסך של 7,336,500 ₪.

על אף שהתובעת סבורה שנזקיה עומדים על סך של 7,492,167 ₪, התובעת הגישה כנגד הנתבעת תובענה על סך 5,000,000 ₪ וזאת מטעמי אגרה. התובעת טוענת, כי נגרמו לה נזקים, בין היתר, בשל תשלומי תקורה עבור התקופה העודפת מעבר לתקופת הביצוע שנקבעה לתשעה חודשים. עוד טוענת התובעת, שנאלצה להוביל ממקורותיה חומר מילוי רב מהמוסכם וממקום מרוחק, להבדיל ממקורות הנתבעת, דבר שייקר, לטענתה, את העלויות וגרם לה נזקים נוספים. כמו כן, טוענת התובעת, כי היה עליה לסלק פסולת מהאתר למזבלה העירונית בכמות של 15,000 מ"ק, אך בפועל פינתה 65,300 מ"ק ובתשלום למ"ק שהופחת על ידי הנתבעת ללא הצדקה. לטענתה, היא ביצעה עבודה של פינוי חומר לרובע טו באשדוד, עבודה שלא נכללה בחוזה, וגם בגין עבודה זו תבעה הפרשים. העדרן של תוכניות AS-IS עם תחילת ביצוע הפרוייקט והעיכוב בהוצאתן, ועיכוב בקבלת אישור לתחילת כריית חומר המילוי מאתר המרינה גרמו לתובעת, כך לטענתה, לשיבוש חמור בלוח הזמנים החוזי ולשיבוש תזרים מזומנים כבד. התובעת טענה בכתב התביעה שהיה עיכוב גם בהוצאת תוכניות לביצוע, אולם משהוגשה רשימת מוסכמות ופלוגתאות ואין פלוגתא בנוגע להגשת תוכניות הביצוע, היא אינה יכולה לטעון לאיחור בהגשתן. (ראה לעניין זה בש"א 5467/03 חפ"א נ' אחים טבקול בע"מ- החלטתי מיום 7/12/04 וראה רע"א 472/05 מפי כבוד השופט גרוניס).

בנוסף, על כל האמור, נתבעו הפרשי הצמדה וריבית עד להגשת התובענה ומס ערך מוסף.

בכתב ההגנה הוכחשו טענות התובעת.

בין היתר, טענה ההגנה, כי כתב הכמויות מהווה הערכה ראשונית בלבד של כמויות העבודה הנדרשות לפרוייקט ובכתב הכמויות צוינה כמות של 1,200,000 מ"ק עפר למילוי בפרוייקט. מתוך כמות זו היה על הנתבעת להעמיד לתובעת כמות של 830,000 מ"ק חומר מילוי ממקורותיה וליתרת המילוי היה על הקבלן לדאוג. יחד עם זאת, לטענת ההגנה בסעיף 2.16 למפרט המיוחד נקבע, כי הכמויות עשויות לגדול או לקטון ובסעיף 49 להסכם נקבע, כי הנתבעת רשאית להגדיל את הכמויות המצוינות בכתב הכמויות.

לטענתה, התובעת בחישוביה התעלמה כליל מסעיף המילוי שמקורו באתר. עוד היא מוסיפה, כי לא הוטלה על הנתבעת החובה להביא תחילה חומר מילוי ממקורותיה שלה, והיא מבהירה, כי בהסכם נכתב שכל חומר מילוי מתחומי העיר אשדוד הוא חומר שהנו "ממקורות חפ"א", בעוד חומר מילוי מחוץ לעיר אשדוד ייחשב לחומר שהינו "ממקורות הקבלן". הפניית הנתבעת לאתר בתי הזיקוק איננה חורגת מהוראות ההסכם והיא בגדר הסעיף בהסכם המדבר על מקורות המילוי מתחום השיפוט של העיר אשדוד. עוד היא מוסיפה, כי מבחינת אופי הכרייה של חומר המילוי והקושי הכרוך בביצועה, דומה אתר בתי הזיקוק לאתר המרינה.

זאת ועוד. במהלך ביצוע עבודות שלב א' בפרויקט נוצר צורך בשינוע חומר מילוי בכמות קטנה מבתי הזיקוק אל רובע טו'. עבודת שינוע זו לא היתה חלק מההסכם, והנתבעת שילמה לתובעת בעבורה תמורה נפרדת מההסכם. לדברי הנתבעת, התובעת הסכימה למחיר ששולם לה וביצעה את העבודה מרצונה החופשי ובלא שהיה בביצועה כדי לגרום לעיכוב בביצוע העבודות נשוא הפרויקט.

עוד טוענת הנתבעת, כי על פי ההסכם לא היה עליה למסור לתובעת מדידות AS IS במועד תחילת העבודה, אלא לאחר סיום ביצוע עבודות הגירוד. לטענתה, ביצוע מדידות בשלב מוקדם, טרם ביצוע החישוף והגירוד, איננו נכון מבחינה מקצועית ואף מרע את מצבו של הקבלן.

לענין חפירת בור פסולת בפארק ופינוי פסולת לתוכו, טוענת הנתבעת, כי אכן עבודה זו לא נכללה בהסכם מראש ואולם, על פי ההסכם הנתבעת היתה רשאית לחייב את התובעת לבצע עבודה זו ועל פי סעיף 50 להסכם מנהל הנתבעת הוסמך לקבוע את המחיר לתשלום בגין עבודות אלו ובניגוד לטענת התובעת לא הוסכם על תשלום של 15 ₪ למ"ק בגין עבודות אלה.

לטענת הנתבעת, היא לא היתה חייבת על פי ההסכם למסור את ביצוע עבודות שלב ב' של רובע יב' לידי התובעת. הנתבעת לא יכלה להורות על תחילת ביצוע עבודות בשלב זה כל עוד לא נקשרה בהסכם עם קי.בי.עי, שלה הזכויות בקרקע בחלקו הדרומי של רובע יב', שם עתידות היו להתבצע עבודות שלב ב'. לטענתה, התובעת רשאית היתה לסרב לבצע את העבודות האמורות לאור העיכוב שחל, אלא שהיא לא עשתה כן ולקחה על עצמה את ביצוע העבודות בחפץ לב.

לטענת הנתבעת, היא התחייבה להעמיד לרשות התובעת בין 400,000 מ"ק ל-500,000 מ"ק חומר מילוי שמקורו באתר הכרייה במרינה וזאת לצורך כלל העבודות נשוא ההסכם. לטענתה, היא העמידה לרשות התובעת לצורך ביצוע עבודות שלב א' כמות של 200,000 מ"ק וכן כמות של 239,136 מ"ק לביצוע עבודות שלב ב'. ובסך הכל סיפקה הנתבעת לתובעת חומר מילוי בכמות של 823,383 מ"ק ממקורותיה, שהם לפחות 68.6% מסך חומר המילוי שנדרש לפרויקט על פי מסמכי המכרז.

עוד טוענת הנתבעת, כי התובעת הגישה תוכניות AS MADE בחודש 02/99, כאשר הגישה את החשבון הסופי בגין עבודות שלב ב', אולם התוכנית לא שיקפה את מצב השטח נכונה, שכן גובה הקרקע על פי התוכנית היה גבוה מגובה הקרקע כמצבה בשטח. לפיכך, נדרשה התובעת להמשיך ולבצע עבודות על מנת להביא את מצב השטח למצב המתואר בתוכנית. בשל האמור, התמשכו עבודות שלב ב' עד לסוף שנת 99' ואז התאפשר אישורו של החשבון הסופי. יובהר, כי ברשימת הפלוגתאות והמוסכמות שהגישו הצדדים ביום 16/6/04 הוסכם, כי הנתבעת מסרה לתובעת תוכניות AS IS ביום 23/3/97.

לענין הוצאות תקורה להן טוענת התובעת, משיבה הנתבעת, כי בעריכת התובעת את הצעת המחיר למכרז היא תימחרה וגילמה את הוצאות התקורה הצפויות לה בפרויקט כחלק בלתי נפרד מהמחירים שהציעה לכל אחד מסעיפי העבודות שבכתב הכמויות. לפיכך, גם כל גידול בהיקף העבודה שכנגדו משולמת תמורה נוספת ממילא מגלם בתוכו את הוצאות התקורה הנוספות.

מעבר לכל האמור, טוענת הנתבעת, כי התובעת עושה שימוש לרעה בהליכי המשפט. לטענתה, כבר נקבע בפס"ד של כבוד השופטת ברקאי בארבע תובענות שהגישה התובעת נגד המועצה האזורית באר טוביה, שהתובעת עשתה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט ונהגה בחוסר תום לב. לטענת הנתבעת, עקב סכסוך שפרץ בין התובעת לנתבעת בעקבות פגמים בעבודות קבלן המשנה- האחים רייכמן, חששה התובעת, כי היא לא תזכה יותר במכרזים עתידיים שתפרסם הנתבעת והחלה לתבוע את הנתבעת באופן סדרתי, ארבע תביעות בגין ארבעה פרויקטים שונים.

3.הוגשה רשימת מוסכמות ממנה עולה, כי אין מחלוקת בין הצדדים, בין היתר, בנוגע לכך שניתנה לתובעת, בהסכם, האפשרות לכרות חומר מילוי מאתר המרינה, בכמות של 400 אלף עד חצי מיליון מ"ק וכן מאתרים אחרים בשטח השיפוט של העיר אשדוד בכמות נוספת שאינה ניתנת להערכה ושייתכן והתובעת תצטרך להשלים חומר מילוי ממקורותיה שלה. עוד הוסכם, כי בפועל לא ניתן היה לכרות חומר מילוי מאתר המרינה בתקופה שבין 4.3.97 ועד 06.97 ורק ב 12.6.97 לאחר סיכום הנושאים שאיפשרו את תחילת עבודות הכרייה, החלה התובעת בכריית חומר מילוי מהמרינה בכמות מוגבלת של 200,000 מ"ק בלבד. כן, אין חולק, כי חלק מחומר המילוי שהעמידה הנתבעת לרשות התובעת במהלך ביצוע עבודות שלב א' היה מאתר בתי הזיקוק בעיר אשדוד וכי עבודות השינוע של חומר זה לא נכללו במסגרת ההסכם המדובר.